החלטה בתיק ב"ש 1280/12

בפני בקשה נוספת להרחבת מותב, שהוגשה ע"י הפרקליט הנכבד, בעניין שבו נדחתה כבר לפני כשבועיים ומחצה בקשה דומה בעניין שעראוי בב"ש 1177/12. הסנגור הביע התנגדותו לבקשה. לפי הנטען בבקשה, החלטתו של בית משפט זה בעניין אלסיק (ע"מ 2649/11), לשחרר את העורר שהואשם בעבירות שעניינן יציאה מהאזור בלא היתר, לחלופת מעצר, שינתה את ההלכה שהייתה נהוגה באזור קודם לכן, ולכן נדרשת הרחבת המותב, "על מנת שההלכה בנושא זה תובהר ותועמד על מכונה". ומה נשתנה מאז ניתנה החלטה בשאלה זו ממש רק לפני פחות משלושה שבועות? נטען בבקשה כי בתקופה הקצרה שחלפה מאז שניתנה ההחלטה הקודמת, " הצטברה מאסה של פסיקה של בתי המשפט הצבאיים (בשתי הערכאות), אשר מעידה כי בפועל, ההחלטה (המכונה בפירוש הלכה) בעניין אלסיק... אכן שינתה את ההלכה אשר נוהגת הייתה באזור" (ההדגשות במקור).

לדברי הפרקליט המלומד, הסוגיה שלגביה יש "מחלוקת פוסקים בבית המשפט הצבאי לערעורים" כלשונו, היא "שאלת עילת המעצר הקיימת בעניינם של מי שיצאו מן האזור ונכנסו לישראל בלא היתר". משמע לדידו עצם קיומה של עילת מעצר בעבירות מסוג זה שנוי במחלוקת בין שופטיו של בית משפט זה. אלא שבכך לא דק פורתא, שהרי גם בעניין אלסיק אמר בית המשפט במפורש כי לא מצא לנכון "לסטות מהמדיניות הקיימת לפיה העבירות שביצע העורר מקימות חזקת מסוכנות... גם בישראל מקובל לקבוע כי קיימת עילת מעצר בגין עבירות אלה, ולא ראיתי טעם לקבוע אחרת בסוגיה זו...". עם זאת, הוסיף בית המשפט כי על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1966, גם כאשר קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, ובשקלו עניין זה, בא לכלל מסקנה כי בנסיבות אותו מקרה, ניתן להסתפק בחלופת מעצר.  

דברים מפורשים בשאלה זו ממש, נאמרו גם בעניין שעראוי הנ"ל:

"אכן אילו היה נאמר דרך משל, כי עבירות מסוג זה אינן מקימות עילת מעצר כלל, יכולה הייתה להישמע טענה כי מדובר בקביעה חדשנית שחורגת מהגישה המקובלת בפסיקה, והיה מקום לבחון האם ניתן לכלול גם החלטה מעין זו בתוך אותו מתחם של סבירות. אולם כאשר מוסכם על הכול כי קיימת עילת מעצר, והשאלה היא רק אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ומה התנאים המתאימים של אותה חלופה, יש מקום להותיר עניין זה לשיקול דעתו של השופט שדן בתיק, ומתחם הסבירות יכול לכלול החלטות שונות בעניין זה."

השאלה שעומדת על הפרק היא אפוא מתי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעבירות מסוג זה, ולא עצם קיומה של עילת מעצר, כטענת הפרקליט. משכך, קשה להבין מדוע מתקשה התביעה להחליט אם לעתור למעצר עד תום ההליכים בעבירות  אלה, כנטען בבקשה. כפי שנקבע במפורש, פעם אחר פעם, בפסיקה עקבית של בית משפט זה, וגם בעניין אלסיק, עבירות של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, מקימות בדרך כלל עילת מעצר, ועדיין צריך יש צורך לשקול אפשרות של חלופת מעצר, כמצוות המחוקק.

בחינה זו של חלופת מעצר צריכה להיות עניינית, והשיקול העיקרי צריך להיות האם קיימת חלופה שנותנת מענה מספיק לעילות המעצר. העקרונות ברורים למדי, וגם בשאלת המעצר ראוי לנקוט בגישה ההדרגתית, שעליה עמד בית המשפט העליון ביחס לענישה בעבירות מסוג זה, בעניין פראגין:   "... כללם של דברים לגבי שוהים בלתי חוקיים: יפה לענייננו גישה הדרגתית, תוך מתן סיכוי ל'הפקת לקחים', מן הקל אל הכבד ואל הכבד ממנו, לפי הנסיבות (רע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(2), 1255, עמ' 1261). ברי כי לא הרי מי שעברו נקי ועומד לדין פעם ראשונה, כהרי מי שבעברו הרשעות קודמות בעבירות דומות, וקיימות נסיבות נוספות שאין להתעלם מהן, ובכללן גיל צעיר, נסיבות אישיות חריגות, וכיוצא באלה.

אולם בחינת הנסיבות של כל מקרה ומקרה אל מול העקרונות הללו, מותירה מרחב לא מבוטל לשיקול דעתם של היושבים בדין. לא למותר לציין בהקשר זה כי החלטות בדבר חלופת מעצר בעבירות מסוג זה אינן חידוש מן הזמן האחרון, וכבר היו דברים מעולם, ראו למשל ההחלטה בע"מ 4274,4275,4281,4282/07, שבה אושרה חלופת מעצר לשניים שניסו לצאת משטח סגור בלא היתר, תוך שימוש במסמך מזויף והתחזות לאחר, ויש החלטות דומות נוספות (למשל ע"מ איו"ש 2565/05, ע"מ 2872/09, ע"מ 2470/11 ועוד).

בה בעת, גם לאחר שניתנה ההחלטה בעניין אלסיק, הורה בימ"ש זה, ואף אותו שופט שנתן את ההחלטה בעניין אלסיק, על מעצר ממשי בעבירות מסוג זה, כאשר הנסיבות חייבו זאת, ראו למשל ע"מ 2717/11 בעניין גנימאת. בסופו של דבר, אין מדובר בעניין מתמאטי שבו התוצאה אחידה ואין זולתה, וכל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו. אכן, לא מן הנמנע שאילו שופט אחר היה דן בעניינו של אלסיק בערכאת הערעור, הייתה התוצאה שונה, אולם מעשים שבכל יום ששופטים שונים מגיעים לתוצאות שונות ביחס למקרה זה או אחר שנדון בפניהם, ועובדה זו כשלעצמה אין בה כדי להצדיק הרכב מורחב.

כאמור לעיל, מתחם הסבירות בעבירות מסוג זה יכול לכלול החלטות שונות, ולא כל החלטה שמתקרבת לגבולותיו של אותו מתחם, משנה את ההלכה, ובוודאי שלא ניתן לומר זאת בהתייחס לפרק זמן של שבועות בודדים, כפרק הזמן שעבר מאז ניתנה ההחלטה  שדחתה בקשה קודמת להרחבת מותב. בהקשר זה, אבקש להביע הסתייגות  מהנימה הביקורתית שעולה מדבריו של הנשיא הנכבד קמא ביחס לתביעה, שראוי כי תפנים את ההלכה הפסוקה שנקבעה בפסיקתה של ערכאת הערעור בעניין זה. לטעמי, עדיין לא ניתן לומר כי השתנתה ההלכה, והתביעה רשאית לתמוך בקשותיה בהחלטות שונות של בית משפט זה לפי שיקול דעתה, ובית המשפט יכריע בשים לב לנסיבות הקונקרטיות של המקרה שבו הוא דן, בהתאם למצפונו ולמיטב שיקול דעתו.

הערה נוספת שיש להעיר: כאשר סבור בית המשפט כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ראוי לקבוע תנאים הולמים, שיהיה בהם כדי להרתיע את הנאשם מפני הימלטות מן הדין או מפני חזרה על מעשים דומים. בין יתר התנאים, ראוי לקבוע הפקדה בסכום משמעותי, ולא למותר להזכיר, כי בעניין אלסיק עצמו, נקבעה הפקדה בסכום גבוה מאוד של 15,000 ש"ח.

סיכומם של דברים, נוכח כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי נשתנו הנסיבות מאז ניתנה החלטתי לדחות בקשה קודמת להרחבת מותב בב"ש 1177/12, במידה שיש בה כדי להצדיק שינוי מאותה החלטה. לכן, גם לעת הזו, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה.  

ניתנה היום, 19 בפברואר 2012, כ"ו בשבט התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: